בסופו של דבר הגענו להיכל התרבות של ראשון, אמא ואני, ועשינו את הבילוי המשותף השנתי (ובאמת שחבל לי שלא יוצא לנו הרבה יותר מזה). על הפרק הייתה הגרסה הישראלית של “Avenue Q”, מחזמר שהפך לחביב עליי במיוחד. כל כך חביב, שיצא לי לראות אותו פעמיים בשנה האחרונה, פעם אחת בניו-יורק (בשורה הלפני-אחרונה של התאטרון) ופעם שניה בלונדון (בשורה די טובה, כדי לפצות אל ניו-יורק). למעשה, המחזמר הזה הוא כל כך חביב, שהגרסה העברית שלו, שכבר עלתה כאן לפני כמה חודשים טובים, די הפחידה אותי.
המשך. ביפ. אחרי.
טוב, אחרי שהבנתי שמעבר לאיזה שתי שורות לפני כמה פוסטים והמלצה על הליכה להופעה חינמית לא נתתי להם יותר מדי יחס, החלטתי לתקן את הכפירה במידי, ומה יותר הולם מכך מאשר לסכם מאה הופעות?
אני מדברת, כמובן, על אנסמבל ציפורל’ה (צירה בר’, פתח בל’, ולא להיפך), האיכותי והיקר (מלשון precious ולא מלשון expensive). ועל הופעת המאה הנהדרת שלהם תוכלו לקרוא בהרחבה אחרי הביפ!
אחת לכמה זמן אני מגיחה הלום עם איזו הטפה תרבותית או סתם שנינות חולפת.
היום זו המלצה, בטווח זמנים קצר אולי, ובכל זאת.
חברי אנסאמבל ציפורל’ה מעלים מחר הופעה חינמתי באנגלית ב-12:30 בצהריים. מה צריך לעשות כדי לחזות בפלא? להגיע לצוותא 1 ולהתיישב.
מי הם חברי האנסאמבל? ובכן, הם בוגרי ניסן נתיב ת”א של לפני כמה שנים שממשיכים להופיע כקבוצה ומעלים חומרים שהם כותבים לעצמם, המשלבים תנועה, שירה וכמובן, איך לא, משחק.
הם משובחים למדי, חלקם שמות מוכרים, חלקם פרצופים מוכרים, והם די משופשפים.
אני ראיתי אותם כבר פעמיים שלוש, במסגרת הופעות רגילות (שעולות בין 70-90 ש”ח) ופעם אחת במסגרת פסטיבל “קצרים” שבו הם גם אירחו את אורחי הפסטיבל.
ההומור מקורי, עדכני (הם משנים מהופעה להופעה בהתאם לאקטואליה) ואין לדעת למה לצפות.
לגבי ההופעה החינמית, אני רק יכולה להניח שהם רוצים להעלות את ההופעה בחו”ל והם בוחנים את התכנים על הקהל הקבוע שלהם.
אני הופעה חינמתי בטח לא אפספס כשאני בבית, ובשבילכם זו המלצה לבוא לראות את הדור הבא שהוא כבר הנכוחי של עולם המשחק הישראלי, לחוות שעה-שעה ומשהו של הומור ולצאת עם מצב רוח טוב וההערכה מחודשת לעולם הבידור והתרבות הישראלי. מומלץ בחום.
המלצה נוספת, או בגדר ידוע,
http://www.streetfreedom.co.il/site/index.asp?depart_id=61769.
סרטו העצמאי באורך מלא של בוגר המגמה שלי, עוד אין תאריכים אבל נראה מבטיח, וגם המורים שלי בתודות שזה מצחיק בפני עצמו.
כשיהיה זמן להיות שם, אני אהיה שם, השחקנים כולם בוגרי ככה וככה, והסיפור נשמע חמוד למדי.
רשמו לפניכם.
עד כאן.