כשחן אמרה לי בתחילת סוף השבוע (שהספיק להגמר מאז. הזמן הזה, אני אומר לכם, מישהו צריך להרביץ לו) שהיא מתכוונת לכתוב על החוויות שלה מבדיקות האלרגיה שהיא ערכה לאחרונה, אמרתי לה לחכות עם הפרסום. תמונות עליזות משירותי הצבאי וביקורי בחר”פ הציפו את ראשי, והחלטתי שאם חן כבר כותבת, אולי כדאי לעלות על הגל ולכתוב גם אני על אותו ביקור הזוי אצל הרופא המומחה לפי אי אילו שנים. הסיפור הישן שלי, כמו גם הסיפור החדשדש של חן, יגיעו אליכם מיד אחרי הביפ.
אין תגובות