פעם הייתה תקופה שכל מיני אנשים אמרו לי שהקול שלי דומה לקול של חיים הכט. זה היה הדבר הכי מעליב שאי פעם אמרו לי. מאז הספקתי לשכוח את זה, עד שראיתי פתאום פרומו לתוכנית החדשה שלו. הפרומו כל כך הגעיל אותי שאפילו לא שמתי לב איך קוראים לתוכנית הזאת (נו, השם שלה היה בסוף הפרומו, כשכבר ממש זעמתי). הקונספט של התוכנית הוא למצוא כמה ישראלים הם אנשים עם לב זהב וכמה מהם חארות של בני אדם. המתודה: בימוי של מקרי קצה במקומות ציבוריים, שיתעד את התגובות של עוברי האורח בעזרת מצלמות נסתרות.

דוגמאות (אמיתיות לגמרי, מהפרומו): קופאית בסופר שעוברת הטרדה מינית על ידי הבוס שלה, שנושק לה בלחי ומבטיח לה שתקודם אם תהיה “חמודונת”. ילד קטן וחמוד מחפש אוכל בפחי זבל צמוד לשאוורמיה. תינוק בוכה במושב האחורי של רכב נעול. דמיינו קלוז אפים על האזרחים שנקלעים למחזות האימה הנ”ל. דמיינו את ההתלבטות שבעיניים שלהם. דמיינו את הכט, גדול הדמגוגים של התקשורת הישראלית, משבח את אלה שעזרו לדמויות הבדויות, קורא להם צדיקים. עכשיו דמיינו אותו הופך את כל אלה שראו והתעלמו לדמונים, לרשעים, לישראליים מכוערים.

מפרוייקט לפרוייקט, משנה לשנה, מרשה לעצמו הכט להפוך לשופט ומוציא להורג, משיח מטעם עצמו והזכיינית. אם כשהוא צד אנשי מקצועי רמאים ב”יצאת צדיק” זה עוד היה חינני, ככל שהוא המשיך את הקריירה שלו הוא רק הפך לקיצוני יותר ויותר. הקונספט של התוכנית החדשה שלו מזעזע. האם אדם שלא עוצר את אותו בוס מטרידן בסופרמרקט הוא אדם נורא? אולי הוא פשוט אדם שלא רואה את התמונה המלאה, לא מכיר את הדמויות הפועלות, לא קולט אם מדובר בהטרדה מינית אמיתית או איזשהו הומור פנימי בין שני אנשים שעובדים ביחד (מה שקיים בעולם גם, וזה עם כל הכבוד להטרדות מיניות)? או שאולי הוא מפחד? מה הוא אמור לעשות, בעצם? לפוצץ את המטרידן במכות? לצעוק על הקופאית שתתעורר ותתלונן?

האם התוכנית מכירה את האזרחים המתעלמים, שוודאי תוציא כאפתיים מגעילים שלא מעניין אותם דבר פרט להם עצמם? לא. הכט לא יודע את המצב הכלכלי או החברתי של קורבנות המלכודת הטלוויזיונית שלו. הוא וודאי לא יתייחס לכך שאנחנו חיים במדינה שצפירה בכביש יכולה לגרור סכין בבטן, כך שאנשים כיום חושבים פעמיים לפני שהם מעירים לאנשים שנתפסים כאלימים.

מה שהכי עצוב הוא שעיסוק במוסריות בפריים טיים היא, על פניה, דבר חיובי. העולם כולו עובר בשנים האחרונות משבר מוסריות, ועיצוב מחדש של מה נכון ומה לא – והתקשורת ככלל ממעיטה להתעסק בכך בצורה עמוקה מספיק. הבעיה היא שעד שסוף סוף קם מישהו ומתעסק בנושא הזה, המישהו הזה הוא הכט, בחור שההוויה הטלוויזיונית שלו היא בינארית לחלוטין, שדרן שמציג עולם של שחור ולבן. כמה חבל שמוסר פועל בתחומים האפורים דווקא.

“קול רענן” מקומונצ’יק חינמי שמגיע לתיבת הדואר שלי כל שבוע מאז שאני זוכר את עצמי, הוא העיתון האידיאלי לקחת לשירותים. אני בטוח שכל מי שעיין בו, או בכל אחד מהעיתונים של רשת “קול ה…” יבין על מה אני מדבר.

כך או כך, השבוע פורסמה בשבועון כתבה עם השם המבטיח “אני אוהבת אצלו הכל. הוא מדהים בעיניי”, אותה כתבה הכתבת אירית מרק. מכיוון שהכותרת כל כך אינפורמטיבית, החלטתי שאני חייב להמשיך ולקרוא, כדי להבין לפחות מה רוצים ממני. מסתבר שזו כתבה על איילה רשף, אחת המתמודדות שהודחו מ”האח הגדול”, שמתכוננת לעודד את חברה, סער שינפיין, אותו פגשה בבית האח, שיתמודד בגמר היום בערב (את הפרטים הנ”ל אני יודע מהמשנה של הכתבה, אם תהיתם, מה שגם הסביר את ריבוי הפעמים ששמעתי בשבועות האחרונים את השמות “איילה וסער” בדשא באוניברסיטה).

לא אלאה אף אחד בתובנות החיים המרשימות של הגברת רשף, שיכולות לפרנס מחקר אנתרופולוגי שלם בפני עצמו, רק אצטט ציטוט קצר מגוף הכתבה, שמוכיחה מעבר לצל של ספק את הטענה שלי מהפיסקה הראשונה כאן.

איילה רשף היא יפהפייה, אינטליגנטית, ישירה, רזה ותמירה, ואין לה בכלל ישבנים כו שרואים בטלוויזיה “הטלוויזיה משמינה”, היא מסבירה.

אין לה בכלל ישבנים? באמת? באמת שאין לה? אז מה יש לה שם מאחורה? האם היא עברה ניתוח אכזרי להסרת הישבנים? האם כשהיא מורידה את התחתונים מגלים חלל מדמם, או אולי סתם חור איפה שהרגליים שלה אמורות להתחבר?

גם אם נתעלם מהעובדה שהמשפט הזה ככל הנראה לא נכון אנטומית, איך יכול להיות ש”אין לה בכלל ישבנים” נכנס לעיתון? זו אמירה מביכה, משפילה, שוביניסטית – והנסיון להקנות לה איזשהו אספקט אינטלגנטי ע”י החלפת המילה “תחת” ב”ישבנים” (לא ישבן אחד! ישבנים!) הופכת אותה לעוד יותר הזוייה (אם ערן צור לא מצליח לזה לעבוד, למה קול רענן חושב שהוא יצליח?). אם נכניס למשוואה גם את שגיאות הפיסוק האיומות במשפט הנ”ל – כנראה שנגיע למסקנה שאף עורך לא ממש עבר על הטקסט הזה.

או שאולי מדובר בהפוך על הפוך? הכתבת ידעה שהאח הגדול זה המיץ של הזבל, אז היא כתבה אייטם שגם הוא המיץ של הזבל כדי לשקף איכשהו את הרדידות של הצופים? משום מה אני בספק, אבל הגברת אירית מרק, שעלולה להגיע לכאן אם תחפש את שמה בגוגל, מוזמנת להעמיד אותי על טעותי.