שלום. שמי הוא טרוי מק’לור. אתם וודאי מכירים אותי מסרטים כמו…

אההה…

אממםם…

רגע. נתחיל את זה מהתחלה:

שלום. שמי הוא ארז רונן. אתם וודאי מכירים אותי מ’במה חדשה‘, ‘לחזירים אין כנפיים‘, ואולי אפילו מהמיילינג ליסט המיתולוגית – “בלוג זה לחלשים”.

כןכן, לחלשים. הסיפור בקצרה: לפני כשנה וחצי החלטתי לשתף מספר מסויים של אנשים באירועים מסויימים מחיי, המלצות על כל מיני דברים (החל מדיסקים עד ללינקים ביזאריים ברשת) וחלקי פרוייקטים שאני עובד עליהם (סיפורים וכו’). מכיון שאף פעם לא משך אותי עניין הבלוגים (משום מה אף פעם לא הבנתי למה שאנשים ירצו כל כך לשמוע את מה שיש לי להגיד על חיי) האינטרנטיים, החלטתי להאכיל אנשים בכח: פתחתי רשימת תפוצה (מיילינג ליסט, בלשום העם), ושלחתי למי שנרשם, דרך הדוא”ל, את ה’פוסטים’ של אותו “בלוג-דרך-רשימת-תפוצה”.
היתרונות ברורים. יש לי שליטה מלאה על מי שיכול לקרוא את הפוסטים, אני יכול לראות מי קרה את מה, ואנשים מקבלים את זה ישר לתיבת הדוא”ל שלהם – ככה הרבה יותר קשה להתעלם מזה. השם של רשימת התפוצה הנ”ל, מן הסתם, היה “בלוג זה לחלשים”.
אה-מה-מה, היו גם חסרונות לרשימת התפוצה הנ”ל. מעבר לכך שלא היה לי מספיק זמן בשביל לעדכן אותה דרך קבע, היא גם הייתה מאוכסנת באאוטלוק-אקספרס שלי. כן. הייתי טמבל מספיק בשביל לשמור את הרשימה בתכנה של מייקרוסופט. התוצאה ידועה מראש. יום אחד נכנסתי למחשב וגיליתי שמייקרוסופט החליטה, בלי לשאול אותי כמובן, למחוק את הרשימה. 30 כתובות דוא”ל שאת רובן אין לי סיכוי למצוא שוב הלכו קאפוט. להתראות נעורים, שלום אהבה.

החלטתי לוותר. אף פעם לא הייתי מהנלחמים, וגם ככה, כפי שכבר כתבתי, לא היה לי ממש זמן לעדכן את הרשימה הנ”ל. שמתי איקס על החלק בראש שלי שניג’ס לי לכתוב עוד פוסטים, ולאנשים ששאלו מה קורה עם הרשימה (תודה בר!) אמרתי שלצערי היא הלכה בדמי ימיה, יהי זיכרה ברוך, זצ”ל וכו’.

כמה חודשים לאחר שהחלק הזה של חיי עבר, אחי הגדול, שייבדל לחיים ארוכים, אמר שהוא קנה דומיין-ניים, וממש בא לו להתקין וורד-פרס בעברית כדי לראות איך זה עובד, אבל שלו אין ממש מה לעשות בזה, ואם אני רוצה.
וורד-פרס, למי שלא יודע, היא מערכת בלוגים. כל מי שיש לו שטח איכסון באינטרנט (+מסד נתונים, כמובן), ואין לו כח להתעסק עם כל מיני ישראבלוגים וחברים כאלה, מוזמן להוריד את המערכת, להתקין אותה ברשת – והופל’ה – יש לו בלוג עסיסי ונחמד, עם אפשרויות ניהול מתקדמות שאין סיכוי למצוא בשום מקום אחר.
אמר לי ‘אפלטון’, אמרתי ‘למה לא’. יאללה, תמיד נחמד שיש בלוגים ברשת. אפשר להשתעשע, ובכלל, עכשיו כשאני כבר לא עובד ב’יס’ ומדוכא מהחיים, יש לי הרבה יותר זמן (וחשק) לכתוב דברים שמתאימים לבלוג.

וכך נולדה הגירסה החדשה של ‘בלוג זה לחלשים’.
מה יהיה לנו כאן? פחות או יותר מה שהיה ברשימת התפוצה. סיפורים, הגיגים, מחשבות, תמונות (סקציה חדשה, בעיקר בזכות המצלמהפון שלי, אבל יהיו גם תמונות ברזולוציה גבוהה, לא לדאוג), המלצות, ביקורות ומה לא. תשארו. יהיה מצחיק, ויעשה נעים בגב.
העיצוב הדיפולטי הקצת מעפאן של הוורד-פרס לא יהיה כאן לעד. בעתיד מובטח עיצוב חדש ומרענן, סקציות מטורפות ושיגועים לא קטנים.

עדכונפרוייקטים – עדכונפרוייקטים – עדכונפרוייקטים (כל פוסט יחתם בסקציה זאת, מעין סימניה של איפה אני נמצא בחיים)

• יום שני מתקרב, ואיתו מבחני הקבלה לבצלאל. בררררררר.
• פרק 21 של “לחזירים אין כנפיים” כבר כמעט גמור. עוד כמה פיסקאות וזהו (הפרק ה-20 יפורסם ברשת בחג הפועלים. ה21 שבוע לאחר מכן, בתקווה שה-22 יהיה גמור בזמן כדי שאוכל לפרסם אותו בשבוע העוקב).
• חם בחוץ. אמא רוצה שאני אנקה לה את האוטו. חם בחוץ. כואב לי הראש. בוועכס.
• אני צריך להתחיל לכתוב ביקורת מנקודת מבט היסטורית-תרבותית על משחקי וידאו, בתקווה שזה יכנס למדור ‘הרשת’ בNRG. הבעיה שאין לי מושג מאיפה להתחיל.