אז כן, אני יודע, לראות הישרדות זה גרוע. זה מעצבן, זה ארוך, זה נמרח כמו מסטיק, זה מלא בפרסומות וזה המיץ של הזבל. ועדיין, אני הרי חובב זבל, אז אני דואג לראות את הגירסה הישראלית הקצת מבזה של הישרדות פעיים בשבוע בערוץ 10. בדרך כלל אני רואה וצוחק, או סתם מעביר מהר כדי לראות מי ניצח את מי, אבל בפרק של היום, אני חייב להודות, הצפייה עשתה לי הרגשה לא טובה בבטן.
1. סיפורה של נוש
ספוילר: מעיין פורטר היא המתמודדת שהודחה היום מהישרדות. מבחינת ליהוק, היא הייתה הנוש של ההפקה – בחורה מתוקה, חמודה, מצחיקה, לאכות אותה. בת 26. ליצנית (!) שמתנדבת (!!) במעונים לאוטיסטים (!!!). אופטימית. מאלו שתמיד מעודדות את השבט שלהן, בשיא המורל, ידיים למעלה, צעקות, יאללה בארו יאללה! בנוסף, היא גם צופיפניקית קלאסית, בעלת ליקוי דיבור (ליפסוס שכזה) שקשה לקבוע אם הוא יותר חמוד או יותר מעצבן, ונטייה להראות כמעט בכל פרסום של הישרדות בבגד ים חושפני.
הכינוי שלה, נוש, נולד בראשה של נעמה כנראה כי היא באמת עושה רושם של אחת כזאת. נוש! איזו נוש! נוווווווווווש! וכדומה.
2. נוש בעולם האמיתי
טיפוסים כאלה, נושים, כולנו מכירים. הם החבר’ה שתמיד מחייכים ושמחים ונחמדים לכולם. פעם שנאתי אותם. ממש ממש. בתיכון, למשל, רציתי לא אחת להעיף להם סטירה. משהו בהתנהגות הזאת, האובר-שמחה ואופטימית, נראתה לי מזוייפת מאוד. או שהם לא באמת כאלה, או שהם פשוט שמים מסיכה על הפנים שמסתירה להם את העולם האמיתי.
לשמחתי, גיליתי שרוב הנושים מאבדים את נושיותם בשלב מסויים בצבא. כך למשל מצאתי את עצמי נהנה (!) בחברתה (!!) של בחורה שבתקופת התיכון רציתי לחנוק במפגש מקרי כמה שנים מאוחר יותר, בו התגלה לי שהיא דווקא בחורה סימפטית ונחמדה מאוד, וכשהיא לא עסוקה בלעשות מורל ולמחוא כפיים בק-צב, אפשר להתייחס אליה כבן אדם של ממש ולא כקריקטורה.
אבל אותה מעיין מהישרדות, היא שמרה על נושיותה לאורך 26 שנות חייה, והביאה אותה פר אקלסלנס לאיי הפנינה. בהתחלה זה היה מצחיק. ראינו והתמוגגנו – איך היא עושה ג’אגלינג עם אננסים (ליצנית או לא ליצנית?), איך היא מעודדת את השבט במשימות, איך היא מתחברת ומתחבבת על עולם.
אבל עם הזמן זה הפך לקצת מעצבן. הנושיות לא הולמת אנשים, כאמור, ופורטר נראתה פחות ופחות כמו בן אדם אמיתי ככל שהזמן עבר. פתאום נזכרתי בשנאה התהומית שלי לכאלה מהתיכון, ושאם הייתי פוגש אותה ברחוב וודאי הייתי מעדיף לעבור לצד השני של הכביש, שלא פתאום תחלק לי שקית הפתעות מלאה בסוכריות שהכינה מבעוד מועד למקרים בהם תיתקל באנשים ברחוב. נוש!
3. נוש וההחלטה המקרית
אז נוש חיה לה, בשבט בארו האימפוטנטי, ומצבה נראה מבטיח. לא היו לה אוייבים, היא הייתה חביבה, היא נראתה טוב בבגד ים ונשארה שמחה וטובת לב. עד שאחד המתמודדים המתוחכמים יותר, אלה שלא מפחדים לשקר ולסכסך כדי להתקדם במשחק, שם אותה כמטרה, והחליט להביא להדחתה על חשבון בחורה אחרת, סימפטית פחות, שהייתה עד אז על כוונת השבט.
אז הבחור הזה, עורך דין במקצועו, אלא מה, התחיל לחרחר ריב, וסיפר לזה שהיא רצתה להדיח את הזאתי, ולזאתי שהיא דיברה מאחוריי גבה על להדיח את ההוא, וכדומה. האי של בארו הזדעזע, כולם שנאו את נוש, שנשארה תמימה ולא ממש הבינה למה הפרצופים שסביבה הופכים לעויינים בכל פעם שהיא מתקרבת לשטח.
בהנחה שהתוכנית משקפת, נניח, את המציאות שהתרחשה באי (אני לא כל כך תמים להאמין שזה ככה, אבל לצורך העניין, נניח שכן), מדהים לראות איך חברי השבט של נוש קנו את השקרים של עורך הדין התחמן. במחי עריכה של 10 דקות הפכה מעיין מליצנית חביבה לאוייבת השבט מספר אחת, גיבורה טראגית שלא מבינה מה חטאה – והכל במקריות, בהחלטה רגעית של אותו עורך דין, מגשר.
מועצת השבט הייתה צריכה לסמל את הניצחון הפרטי שלי על כל אותן נושיות מהתיכון. סוף סוף אחת מהן תקבל את מה שמגיע לה, ותודח!
4. נוש וההרגשה הלא נעימה בבטן
רק מה, מועצת השבט המדוברת הייתה אכזרית במיוחד. נוש ישבה שם בידיעה שמשום מה כל השבט מתעב אותה, ולא כל כך הבינה למה. היא ניסתה לשאול, אבל כולם ענו לה תשובות מתחמקות וחלקיות, שרק בלבלו אותה עוד יותר. הטיחו בה שקרים ושמועות ועלבונות, והיא רק אמרה בנושיות מוחלטת שהיא מתגעגעת לאמא שלה, ושהיא ממש צריכה חיבוק שלה כי היא מרגישה שהמשפחה שהיא מצאה בשבט הפנתה לה גב.
זה המשיך ונהיה גרוע יותר. נוש, תמימה וחמודה, המשיכה להיות מותקפת מכל כיוון. הגדיל לעשות עורך הדין שהתחיל את המסע נגדה כשיצא בהתבטאויות מטורפות כנגדה, שגרמו לה לפרוץ בבכי.
הו זה, זה היה צריך להיות רגע הניצחון שלי. לראות את נפש הנוש נשברת, את מעטה האפיפיות שגורם לנוש לראות הכל בוורוד נשבר, את העולם האמיתי מחלחל פנימה, את חצי הכוס המלאה הופכת לריקה. תמימותה של נוש אכן נשברה, ובדמעות ובכי אמיתי של ממש, היא אמרה שהיא לא מאמינה שאנשים אומרים עליה דברים כאלה, שהיא בחורה טובה והיא לא מבינה מה רוצים ממנה, שאפילו האוטיסטים שטיפה בהם היו עם יותר מודעות רגשית מהחברים העצבניים לשבט.
ואז נשברתי. משהו בנאום שלה, בקול שלה, בתמימות שכאילו נשברה. זה היה כיף לדמיין את זה בתיכון, את האנשים השמחים טועמים קצת מהדכאון והאפרוריות שכל כך איפיינו אותי באותה תקופה (ועדיין, לפעמים), אבל כשזה קרה על המסך, מולי, עכשיו, זה עשה לי רע. נוש הפכה מליצנית-גיבורה לגיבורה-טראגית. סופה במשחק היה מפתיע ומהיר. האי לא יהיה אותו אי לפניה, וכנראה שגם התמימות והשמחה לא יהיו כבעבר. טוב, נו, על מי אני עובד – כנראה שכן, כי לנושיות בדרך כלל יש יכולת הדחקה ממש מוצלחת.
5. נוש והקנאה
ובכל זאת, בין אם פורטר תחזור לנושיותה או לא – זה היה כואב לראות. ניצול ציני של תמימות, על ידי עורך דין כמובן, ואחד הרגעים הרגשיים החזקים בעונה בינתיים (שלא הייתה חפה מרגעים אחרים כאלה, אגב). כשנוש סיפרה בכתוביות שהיא מודה לחברי השבט שלה, כי הם עזרו לה להתמודד עם כשלונות, הרגשתי רע, קצת בשבילה אבל בעיקר בשבילי.
אולי בעצם קינאתי בנושיות כל החיים? אולי רציתי גם אני, קצת קצת, להיות מסוגל להסתכל על העולם דרך משקפיים וורודים, לשמוח ולצהול ולהתנדב ולנסות לעשות את העולם מקום ורוד יותר? אולי זה בעצם חבל שאחת כזאת, שהצליחה לשמור על האידיאולוגיה והדרך והשמחה, נופלת?
אולי.
10 תגובות עד כה
כתיבת תגובה
1. אני בטוחה שהשם הזה, נוש, הוא בהפוך על הפוך, כסוג של לעג, ולא כי מי שהמציאה את הכינוי משתמשת במילים האלה. נראה לי.
2. המון מלל על נוש, בעצם. אתנצל מראש ואוסיף כמה מילים משלי.
3. לא יודעת אם את נוש הייתי מתארת כתמימה ופגיעה כל כך. היה לא נעים לראות, כי תמיד אמורה להתעורר חמלה כלפי האנדרדוג, אבל לי אישית המקרה של נסרין העונה מכאיב ממש. נוש לא הצטיירה בעיניי כאדם פגיע, עדין וטוב-לב, טיפוס שנדיר למצוא, שאני אוהבת וקצת מעריצה. אני חשבתי שהיו לה גילויים קטנים של מלכת הכיתה, או יותר גרוע, חברה של מלכת הכיתה, וככזו היתה חייבת להיות לפעמים לא נחמדה ובוודאי להדיר אנשים לא כמוה.
4. ודאי שקינאת בנוש ובדומיה. חשבתי שזה מובן מאליו. אם לא, לא היית חושב לראות בכשלונה ניצחון. הנושים בתיכון, כאמור, היו אנשים חברותיים ומקובלים, יפים וכמו-מוצלחים, כאלה שנראה שיש להם הרבה סיבות לעשות מורל. מורל הוא תמיד קבוצתי-סגור, לחלק מהאנשים ולא לאחרים. העולם של נוש (כמשל) הוא לאו דווקא יפה וורוד, הוא אפילו כוחני ומרובד חברתית. אלא שנוש מרגישה במעמד טוב בו, ומכאן שמחתה.
5. עדיין לא מאוחר לעשות את העולם ורוד יותר, ארז! לא צריכים נושיות בשביל זה, שיר אינדיאני ובגדי ליצן. זו סתם מסכה. אפשר להיות אנשים זועפים וציניים שרוצים להציל איזה משהו. אפילו בלבחור אנשים סימפתיים לכנסת, או בלחלץ עכביש מהכיור או בלתמוך בנייטרליות רשת. אפשר! ברור שזה ברור!
תגובה מאת WaWa 02.08.09 @ 2:10ואולי בעצם כל חברי בארו שיחקו בשחיטה. ונוש היתה החזירה, ואחד היה השוחט, ועוד כמה היו הטבחים, שתפקידם היה לנקז את הדם.
תגובה מאת WaWa 02.08.09 @ 2:12מה לעשות. אותו העורך דין צדק – החבר’ה בשבט לא ממש מתוחכמים, וקונים כל לוקש שהוא מוכר להם בלי לחקור אותו יותר מדי. בדיוק כמו שהחבר’ה בשבט השני נותנים לרופא היקר לסובב אותם על האצבע הקטנה.
בטח יש איזושהי תיאוריה בתורת המשחקים שמתאימה לזה – על היתרון הטוטאלי של שחקן שקרן אחד כשכל שאר השחקנים משחקים “לפי הכללים”. יהיה מעניין לראות איך העו”ד מהשבט הראשון והרופא מהשבט השני ישחקו ברגע שיאחדו אותם לאותו השבט. :)
תגובה מאת עידן זיירמן 02.08.09 @ 2:39עידן, בוודאי שיש תאוריה כזאת בתורת המשחקים, זה נקרא למקסם את הרווחים שלך. הבעיה בזה רק שאם אתה השקרן אתה חייב לדעת בוודאות שכל האחרים לא כדי לעשות ממש רווח.
מצד שני “דילמת האסיר” לימדה אותנו שתמיד כדאי לשקר (שאם לא כן, כמו שלמדו חברי השבט, הם אוכלים אותה בגדול) מסקנה: הרופא יודע לשחק, כל השאר אהבלים.
ולגבי הרגשות ארז, האם לא קוראים לזה התבגרות?
תגובה מאת חנן 02.08.09 @ 9:36תשמע, יכול להיות שאני אכזרי, אבל אהבתי את הלינץ’ שנעשה למעיין. עשה לי קצת נחת לראות טיפה תחכום במשחק… קצת חשיבה קדימה, תכנון צעדים.. קצת מחשבה. אה…. מרענן כמו פינה קולדה קרה אחרי יום חם בשדה. ובינינו, גם מנה קטנה של אכזריות – לא מתנצלת, לא מתפשרת, כזה “סתם בשביל הכיף”, באה לי טוב במקום כל ההתייסרויות המוסריות הפתטיות שאנו רגילים להן מהישרדות סגנון “אני אשמור על האנושיות שלי”. מקווה לראות עוד כאלה בעתיד.
תגובה מאת שימי 02.08.09 @ 19:45תגובות מסודרות, לפי הסדר:
WaWa: אני חושב שזה דווקא לא היה בהומור, אלא ברצינות לגמרי, הנוש. כי, נוש! זה כינוי נהדר, אני לא מבין איך אפשר לא להיות רציניים למדי.
וכן, כנראה שבמציאות נוש מהישרדות לא הייתה הכי נושית בעולם. זה ברור, וזה גם ברור שבדרך כלל אנשים כאלה נצמדים לפסגה (את אמרת מלכת הכיתה) ורומסים את מי שתחתם – אבל בדרך כלל הם גם לא באמת מבינים שהם עושים את זה, וחושבים שהם מושי-מושי-מושלמים לאורך כל הדרך. מה גם שכתבתי על מה שראיתי דרך המצלמה ויד העורך של הישרדות. מציאות זה קטע לא רלוונטי בסדרות ריאליטי.
עידן: כן. האנשים לא מתוחכמים. רק קצת יותר מהאנשים בעונה הקודמת של הישרדות 10, ולמרבה הצער זה לא אומר הרבה. לפחות עורך הדין אצל בארו, והרופא ההומואי אצל קניבה, עושים את המשחק, ובכל את הצפייה בו, לקצת יותר מעניין הפעם. למרות שעדיין, אם אני רואה את זה לבד אני לא מסוגל לצלוח פרק שלם במהירות רגילה, ורואה הכל בפאסט פורוורד. אם אני רואה את זה עם עוד מישהו, אגב, זה בדרך כלל מערב משחק שתייה.
חנן: ברור שזו התבגרות. למרות שהתבגרות זה לחלשים, אז אני מנסה להסתיר את זה בתוך יותר מידי מילים.
שימי: פחות או יותר מה שאמרתי לעידן. מבחינת המשחק, מבחינת הישרדות, זו הייתה מועצבת שבט קלאסית (למרות שאני מעדיף כאלה עם הפתעה בסוף, שתופסים מתמודד שלא יודע שהולכים להעיף אותו לא מוכן). מבחינה אנושית – זה היה גועל נפש. וזה סבבה, כי גועל נפש עובר ממש טוב בטלוויזיה.
תגובה מאת ארז 02.10.09 @ 1:19[...] שעשה פיילוט לתוכנית עם אלף. ועוד אירועי ספורט. 31:18 – נוש הליצנית, ההנגה הסודית של הצופים וספרי מחזור עם החרוז [...]
פינגבאק מאת פודקאסט זה לחלשים » ארכיון » 002 - אפשר לתקן בעריכה 02.10.09 @ 9:00כתיבת תגובה
שבירת שורות ופיסקאות אוטומטית, כתובת דוא"ל לא תוצג, תגי HTML מותרים:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>