גם אני, כמו לא מעט מחבריי, הזדעזעתי מהפרסומת החדשה של סלכום, בה נראים חיילים משחקים סטנגה מעבר לחומת ההפרדה, כי הם בסך הכל רוצים קצת יופי טופי אחלה בחלה, וכי על כל דבר ניתן לגשר עם קצת כיף.

אין לי ענין להכנס לאספקטים הפוליטיקים והבטחוניים של הגדר, וגם לא לחפור ביחס בו נוהגים, בדרך כלל, חיילים המשרתים קרוב אליה לאוכלוסיה הפלסטינאית שנמצאת בצד השני. אך גם בלי להכנס לפוליטיקה – הפרסומת גרמה לי לאי נוחות, בעקבות הייצוג הכל כך רדוד, כל כך חד צדדי וכל כך מנותק מהמציאות שסלכום הציגה, תוך כדי הפגנת חוסר רגישות משווע לאזרחים שנפגעו מהחומה.

ראיתי, חשתי באי נוחות, וכעבור יום החלטתי לעשות מעשה: קיטורים בבלוג או בטוויטר זה טוב ויפה, אבל זה כלל לא מזיז לסלכום. אני מניח שאפילו להפך: כל פרסום הוא פרסום טוב, לפחות כאשר מאייתים את השם שלך כמו שצריך בעיתון, ואם הפרסומת גרמה לאנשים לצאת ולכתוב ולחשוב ולהתעצבן – היא עשתה את שלה. מה שכן יזיז לסלכום, אולי, הוא אם אני, כלקוח, אביע את מחאתי בצורה הבוטה ביותר שיש: אתנתק מהחברה.

כאן אציין שברשותי שני קווים סלולרים: אחד במסגרת עבודתי כעיתונאי ב-ynet, ועוד אחד פרטי שמשמש אותי לעיסוקיי הפרטיים. כשדברתי עם נציג השרות (הנחמד, באמת) לא ציינתי ולו פעם אחת שאני עיתונאי, ודברתי איתו רק על הקו הפרטי, עליו אני משלם מכספי.

השיחה שלי עם סלכום, שבסופו של דבר נקלעה למבוי סתום בניסוח של “תן לי לבדוק את זה ולחזור אליך תוך שעה”, היא דוגמה ומופת לחברה שפשוט לא יודעת לעמוד מול לקוחות דעתניים. נציג השירות (הנחמד!) שענה לי נשאר חסר מילים כשהסברתי לו למה אני מעונין להתנתק מהחברה.

“השירות שלכם בסדר גמור,” אמרתי לו בכנות, “אין לי תלונות על טיבו, ואני גם לא חושב שאני משלם יותר מדי” (שקר, אני כן, אבל זה לא קשור), “זה פשוט שהפרסומת שלכם זלזלה באינטילגנציה שלי, ואני לא מעונין לתמוך כלכלית בחברה שבוחרת לפרסם את עצמה בצורה כזו”. כשהנציג מלמל לי את הנוסחים הקבועים, של ‘אני באמת מצטער ואני באמת שמח שאתה לקוח שלנו ואשמח אם תשאר כזה’, עניתי לו שאין כאן שום שמחה.

הבהרתי לו גם שלא מדובר במשהו שהוא יכול לעשות, ושאני יודע שהוא נציג טלפוני, ולא קופירייטר במשרד פרסום, לכן הוויכוח שלי אינו איתו. הסברתי גם שמבחינתי החברה אמרה לי את דבריה שביטלה את דברי הביקורת על הפרסומת, וציינה שוב ושוב כי היא לא רואה בה דבר בעייתי. הנציג שתק לרגע, ואז ביקש ממני להמתין, וכנראה התייעץ עם נציג בכיר, כדי לראות מה ניתן לעשות עם הבקשה המשונה של הלקוח הזה.

בסופו של דבר הנציג חזר אליי, התנצל על ההמתנה, ואמר לי שהוא צריך לבדוק כל מיני דברים, כדי לדעת כמה קנס עליי לשלם על שבירת ההתחייבות. “אחזור אליך תוך שעה”, הוא ענה. נפרדתי ממנו לשלום. כמובן שאף אחד לא טרח לחזור אליי מאז.

מה יקרה בסוף הסיפור הזה? מחר אנסה להתקשר שוב. יש סיכוי סביר שבסופו של דבר אוותר על הניתוק, רק כי מצפה לי, ככל הנראה, קנס של כמה מאות שקלים, שאין לי כרגע יכולת כלכלית לשלם בלב שקט. חבל שחברה שמצליחה לגשר כל כך בקלות בין יהודים לערבים שמעבר לחומה, לא יכולים לגשר בין “שבירת ההתחיבות” ללקוח שלא מרוצה מהפרסומת הדורסנית והפוגענית שהיא פרסמה.

נו אתכם, סלכום, מה הבעיה, תנו לי ללכת בלי קנס. אז תפסידו קצת כסף, לא נורא, העיקר שיהיה יופי טופי אחלה בחלה.