נתחיל במשהו שעליתי עליו, שבעצם לא קשור לכלום: המילה “סלבית” (ע”ע סלב) היא המילה “לסבית” בסיכול אותיות (או שמא: שיכול אותיות? האינטרנט טוענת שאפשר גם וגם). מוזר? לא אכחיש. אבל לא קשור לכלום. נמשיך הלאה:

דן-יה שוורץ. דן-יה היא בחורה משכמה ומעלה. גיטריסטית פרועה בלילות (בלהקת דפנה והעוגיות), אמא חרוצה ביום, ועובדת היי-טק (סוג של, לפחות) בין לבין. גברת יה שיחקה בראש לאחרונה עם הרעיון להצטרף לבית האח הגדול. על פניו, חשבה, מדובר בהימור בטוח, קאסטינג מתבקש: כוכבת רוק, אמא ולסבית בדמות אחת, שגם יכולה לזמר במקלחת ולעשות אייר-גיטר מרשים במשימות.

מכאן לכאן, ואחרי דין ודברים עם ההפקה, הוחלט בעל פה שהיא אכן תקפוץ לבית. דן-יה, ככל הנראה, לא הייתה שלמה עם הליהוק, ומיהרה לכתוב עליו פוסט בבלוג שלה. עד מהרה, קראו מפיקי התוכנית את הפוסט, והחליטו שעם דיירת כזאת אין להם מה להתעסק (מה גם שפרסום העובדה שמישהו הולך להשתתף באח הגדול פוסלת את השתתפותו, לפי תקנון התוכנית). וכך, עוד לפני שהליהוק הפך לרשמי והחוזים המתאימים נחתמו – הודחה דן-יה באכזריות מהבית. הקורבן הראשון, לפני שהעונה השלישית אפילו עלתה לאוויר.

הסיפור הקטן הזה גרם לי לתהות פה ושם על מהות הכוכבות. דן-יה התארחה לאחרונה ב”פודקאסט זה לחלשים“, תוכנית הרדיו-אינטרנט השבועית (עלק) של אהוד קינן ושלי. איני בקיא בנתונים של הפודקאסט, אבל אני מעריך שבמקרה הטוב היו לו, נניח, 30 מאזינים. אם הגברת שוורץ, לעומת זאת, הייתה נכנסת לבית האח הגדול, והופכת באחת לסלבית במובן הכי המוני של המילה – סביר להניח שהמספר היה מכפיל את עצמו פי עשרה לפחות. אם היא הייתה נשארת לפרקים האחרונים – פי אלף ועשרת אלפים ומי יודע מי כמה.

אז נכון, לתפוס טרמפ SEO על חשבון כוכבנית ריאליטי הוא לא הדבר הכי טהור בעולם, אבל היי – כניסות לפודקאסט! שמח! וגם: לפני שהתחלנו להקליט, שיחקנו קצת, דן-יה ואני, ברוק בנד. פתאום תהיתי כמה בשכל הייתי יכול לעשות אם הייתי מצלם קצת. אם דן-יה הייתה הופכת לסלבית, הייתי יכול בקלות למכור את התמונות למדור הרכילות המדור לביתי, ואם לא אליו אז לפחות למי שמביא את המשחק הזה לארץ.

מכאן, כמובן, עוברים לעתיד, הבלתי נמנע, של כוכבת תאורטית כזאת: דן-יה הייתה מנצחת (או מפסידה, אבל ביננו, היא הייתה מנצחת) את “האח הגדול”, מגלה שהפרס הכספי, אחרי קיזוז מיסים, מספיק בקושי לחבילת חיתולים, ומתנחמת, לפחות, בכך שהיא הפכה תמורת שיעבוד הדמות שלה לצופי ערוץ 2 לדמות המזוהה והאהודה ביותר בארץ.

האגו טריפ בעקבות הגילוי יטריף אותה על דעתה. היא תפרוש במהירות מ”דפנה והעוגיות” (הם קטנים עליי”, ותקים להקה מתחרה, “דן-יה והשוקולדות” (כי ידוע ששוקולדה זה הרבה יותר מוצלח מעוגיה. באמת! תשאלו את כולם), תזניח את בנה הקטן לטובת בייביסיטרים מתחלפים, תתמכר לטיפה המרה (קפה. למה, למה חשבתם שהתכוונתי?), תעבור לגור מתחת למדרגות של צלמי הפאפארצי ומה לא.

ואז, אחרי חודש, ישכחו ממנה. היא תדעך. פרצופה ישכח. כבר לא יבקשו ממנה חתימות ברחוב. היא תשאר חסרת כל. ממש כמו שפרה מי שזכתה בעונה הראשונה של האחהגדול, או, אלפי הבדלות, האקס הזה של מאיה בוסקילה שזכה בשנייה.

מה אני בעצם מנסה להגיד כאן? האם עדיף לה לדן-יה שהגורל פתר אותה מהגורל האכזר, ומנע את הפיכתה לסלב-על לפני שיצאה למסלול זה? האם היא תשאר מאושרת ושמחה במקומה הנוכחי? האם בנה יגדל בריא ומאושר יותר עם אמא נורמאלית, ללא מניירות וללא תספורת קארה המאפיינת את כל המגה סלבית (ע”ע נינט ואותה שפרה ממקודם)?

אולי. מה שבטוח יקרה הוא שהרייטינג של “פודקאסט זה לחלשים” ישאר ברצפה. חבל.