פתח דבר: אחרנו בהעלאת התוכנית בגלל עייפות וחוסר זמן. סביר להניח שיש דברים שאמרנו והם פחות אקטואלים. ככה זה.
00:00 – מי אנחנו? מי זה אביתר חלימי ואיפה הוא אמור להיות (במספר מקומות)? מי זה דודו טופז (רמז: לא האורח שלנו). על מה נדבר היום? ולמה פודאסט זה כיף ופחות מלחיץ מרדיו?
מה עשינו השבוע?
03:15 – אהוד הלך לאיבוד באוניברסיטת תל אביב. זה ילמד אותו לשבת על התחת ולהתחיל ללמוד אולי.
04:55 - אביתר פשפש במוחו באמצעות כלב החיפוש של Windows, ראה את הסרט “אושר“, וגילה שיטה אקדמית להכריח באמצעותה תלמידים לקולנוע לצפות בסרטים.
07:15 - ארז ניסה להבין למה קוראים לשבועות בשם הזה, ומה זה החג הזה בכלל. אהוד ואביתר לא ממש סיפקו תשובות.
קומדיה זה לחלשים
09:30 – אביתר מתעצבן על זה שאין ממש קומדיה בישראל, או לפחות לא כזו עם דמויות שיש להן עומק. דיון ארוך ורציני על נושא קומי, או קומי על נושא קומי – כי גם אמרנו דברים מצחיקים באמצע.
טלוויזיה
26:00 - אהוד היה ב”הבלוק” של ערוץ 10 וחשב שזה כמו לצפות בצבע מתייבש. ארז סתם צפה בזה בלי להיות שם ומוכן לתת עוד הזדמנות בעקבות הביקורת של סמדר שילוני. אביתר לא ראה, אבל הצילומים הביתיים שלו הם ריאלטי מבחינתו.
33:00 – כמה ספונטים המבחנים הספונטים בכוכב נולד, ולאיזה שלב במשחק הגיע אהוד ב-”1 נגד 100″?
34:16 - “מנטל” הוא כמו האוס של פסיכיאטרים, אבל הוא לא טוב.
36:15 – שבוע סוף. אהוד לא אהב במיוחד פרט לחלקים ספציפיים. אביתר, אהוד וארז לא אוהבים ממש את רותם אבוהב. אביתר דווקא אוהב את אורי גוטליב.
בילויים זה לחלשים
00:39 – אביתר לא מבין למה לילה לבן זה דבר טוב, כי הלילות הלבנים שלו היו מבאסים. ארז מוצא חניה בלילה בתל אביב. במקום לילה לבן – ארז בילה לילה במוזיאון ופספס את ההופעה של יהודית רביץ.
00:42 – איך אנחנו מבלים? אביתר בפאבים ומסיבות, אהוד בצפיה בסרטים בקולנוע ואצל חברים – בעיקר ב”המוסד הסגור”. אהוד מנהל את החיים שלו בעזרת אירועים בפייסבוק ותזכורות בקלנדר. ארז מתחרט על החלק הזה בפודקאסט.
44:30 – קופצים נושא! האם לטלוויזיה יש עתיד באינטרנט, או להפך? אביתר אוהב את קולג’ הומור באינטרנט שהוא קצת כמו טלוויזיה.
המלצות
51:45 – אהוד ממליץ לעזוב את המחשב ואת הטלפון המגניב ואת היומן שמנהל לו את החיים, ולהשתמש בניירות. אביתר מכבס פנקסים.
54:50 אביתר ממליץ על קולג’ הומור שהוא כבר דיבר עליו, על אגדות האחים גרים שהוא ראה אצל ארז (ושארז כבר המליץ עליו), ועל הסדרה בבילון 5.
56:25 – ארז ממליץ על דילים לחו”ל. אהוד ממליץ לבדוק אם לא מדובר בבית המלון “סקביאס אינטרנשיונל”.
איפה מוצאים אותנו?
57:46 – את ארז בבלוג ובטוויטר, את אהוד בבלוג ומשם בכל האינטרנט, את אביתר במכללת ספיר, ביום שבת בשעה 5 ברדיו תל-אביב 102FM ובאתר של התוכנית ץ סופית.
59:04- להתראות על רקע “חיליק פורצלינה” של הבילויים.


3 כJune, 2009 בשעה 19:08
OMG, מה חשבתם לעצמכם בחלק ההזוי על שבועות? דווקא כשאני לא באזור?
טוב, לעבודה:
שבועות: חג מתן תורה – קיבלנו את התורה!!! כלומר טוב ששמתם לב אחרי שחברות הגבינות עשקו את החג למאכלי חלב (שגם זה המקור כי התורה נמשלה לחלב שנאמר: “חלב ודבש תחת לשונך”.)
אכן החג 7 שבועות אחרי יציאת מצרים, קרי פסח. 7 שבועות אלו הם ספירת העומר כאשר לכל יום יש ייחוד מיוחד (זאת מטריצה של 7 על 7 כאשר קוראים לכל דבר בשם כמו “חסד שבהוד”)
עוד משהו – דווקא רוב החגים לא בגלל מוות או משהו כזה חוץ מחנוכה ופורים (שזה הדברים היחידים שהחילונים עוד חוגגים…) פסח יציאת מצריים, סוכות ישבו בסוכות, שבועות מתן תורה, ראש השנה זה תחילת השנה, טו בשבט (חצי חג…)
לגבי ה”על האש” פה דווקא יש הסבר הגיוני, הגמרא כותבת כי ארוחת חג שמחה צריכה לכלול בשר ויין (ויש שאומרים גם דגים). ולכן אפילו בשבועות אומרים כי אחרי החלב לאכול בשר כדי לצאת ידי חובה (אציין כי זהו יותר קרוב למנהג, לרוב הדעות זאת לא הלכה ממש)
4 כJune, 2009 בשעה 08:59
נ.ב. לגבי ההערה בסוף למה אנחנו לא מגיבים זה בגלל שאשיתי 2 תוכניות ואפילו פעם אחת לא הגיבו לי! גם לדתיים יש רגשות…
5 כJune, 2009 בשעה 01:49
חנן, באמת לא בסדר שלא הגיבו לך, במיוחד שזו היתה תכנית מוצלחת ומעניינת (הראשונה, בטלויזיה אנילא חזקה), אולי הכי אהובה עליי בינתיים. לפעמים מרגישים שצריך משהו משמעותי לומר כדי להוסיף תגובה. זו כמובן שטות מוחלטת, הרי תגובות זה דבר שנמדד כמותית.
תיקנתי את העוול ההסטורי והוספתי אחת.
5 כJune, 2009 בשעה 10:04
חנן – גם פסח קשור מאוד למוות, או לפחות לנסיון להרוג אותנו. “ויענונו”, “בכל דור ודור באים עלינו לכלותינו” וכיוצא בזאת.
זה גם קצת חג על מתמטיקה: ביחד חזקה – אחת, חרון אפו שתיים, מצה – שלוש, מרור – ארבע, וסך הכל על הים חטפו חמישים ומאתיים מכות.
5 כJune, 2009 בשעה 17:00
א. אני בוש שיצא שכתבתי “אשיתי” (עשיתי כמובן, פשוט אשתי עמדה לידי באותו רגע)
ב. אהוד, הרגת אותי. זה כמובן “חרון אפו אחת, עברה שתים, זעם שלוש, צרה ארבע, משלחת מלאכי רעים חמש…ועל הים לקו חמישים ומאתים מכות”
הרעיון המרכזי שעומד מאחורי החישובים הללו הם הפסוק “כל המחלה אשר אשים במצרים לא אשים עליך” כלומר כל מכה שהמצרים קיבלו זה אחת פחות שאנחנו יכולים לקבל ולכל כל חכם מנסה את כוחו באריתמטיקה על מנת להגדיל את כמות המכות.
לגבי המוות, זה לא מהות העניין בפסח, אלא היצאה מעבדות לחירות, אין כמעט התייחסות לסבל במצריים מעבר למה שהבאת (למשל לא מבדרים בכלל על כל העניין של הטבעת הזכרים וגזירות פרעה). זה ערב שהוא בעצם מרכז את ההתהוות הראשונית של ישראל כאומה ובד בבד קושר אותה אל האל שלה במתן תורה (ולכן החיבור הישיר לשבועות יחד עם ספירת העומר. את ספירת העומר מתחילים בדיוק במוצאי החג הראשון של פסח עד ערב שבועות, זוהי שרשרת שלא רוצים לנתק – ההתהוות לעם ע”י יצאה מעבדות לחירות ועד הקשר לתורה ולכיוון הכניסה לארץ
7 כJune, 2009 בשעה 13:48
אתם הרדיו הקבוע שלי לסידור הבית. אני לא מגיבה כי אין לי מה להגיד ומלאי האנקדוטות ההלכתיות שלי שמור למקומות אחרים.
תודה.